ייפוי כוח מתמשך או אפוטרופסות

שני המסלולים נועדו לאותו מצב: אדם שאינו יכול עוד לקבל החלטות בעצמו, בשל מחלה, תאונה או ירידה קוגניטיבית. ההבדל ביניהם מתמצה בשאלה אחת - מי בוחר את האדם שיקבל את ההחלטות עבורו, ומתי.

בייפוי כוח מתמשך אתם בוחרים, מראש וכשאתם צלולים. באפוטרופסות בית המשפט בוחר, בדיעבד וכשכבר אינכם יכולים להשפיע על הבחירה. זה כל הסיפור, וממנו נגזר כל השאר.

אפוטרופסות: המסלול שנקבע בבית המשפט

כאשר אדם מאבד את כשירותו בלי שערך ייפוי כוח מתמשך, בני המשפחה פונים לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למינוי אפוטרופוס, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בית המשפט בוחן את הבקשה, נעזר בתסקיר, ולעיתים שומע עמדות של בני משפחה נוספים. האפוטרופוס שמונה מחויב בדיווחים שוטפים לאפוטרופוס הכללי על ניהול ענייניו של האדם.

ההליך נועד להגן, וברוב המקרים הוא אכן מגן. יש לו גם מחיר: הוא אורך זמן, הוא מתנהל כשהאדם עצמו כבר אינו שותף לו, ובמקרים של מחלוקת משפחתית הוא עלול להפוך בעצמו לזירת הסכסוך.

ייפוי כוח מתמשך: הבחירה נשארת אצלכם

ייפוי כוח מתמשך, שנוסף לחוק בתיקון משנת 2016, מאפשר לכם לקבוע מראש מי יקבל החלטות בענייניכם - הרכושיים, הרפואיים והאישיים - אם וכאשר לא תוכלו לקבלן בעצמכם. אתם קובעים מי מיופה הכוח, באילו תחומים הוא מוסמך לפעול, אילו הנחיות מחייבות אותו, ואפילו מי יקבל דיווח על פעולותיו.

המסמך נערך מול עורך דין שהוסמך לכך על ידי האפוטרופוס הכללי, מופקד במרשם, ונכנס לתוקף רק בהתקיים התנאים שקבעתם. עד אז - לא קורה דבר, ואתם ממשיכים לנהל את ענייניכם כרגיל. במדריך המלא על ייפוי כוח מתמשך תמצאו את כל שלבי העריכה.

ההבדלים המרכזיים, זה מול זה

ומתי אפוטרופסות היא דווקא הפתרון הנכון?

הוגן לומר גם את זה: אפוטרופסות אינה "כישלון". כשאדם כבר איבד את כשירותו בלי שערך ייפוי כוח מתמשך, זהו המסלול היחיד, והוא ממלא את תפקידו. גם כשיש חשש ממשי לניצול, או כשאין בסביבת האדם גורם שניתן לסמוך עליו, הפיקוח השיפוטי ההדוק של אפוטרופסות הוא יתרון ולא חיסרון.

ההבדל האמיתי בין המסלולים אינו טוב מול רע - אלא עיתוי. ייפוי כוח מתמשך אפשר לערוך רק כל עוד אתם כשירים. מי שדוחה את ההחלטה עלול לגלות שהברירה כבר לא בידיו. תכנון נכון משלב לרוב גם צוואה הדדית או צוואה מעודכנת, במסגרת תכנון עתידי כולל.